<h1>אבודרהם סדר תפילות חול שער שני</h1>
<h2>דף כו:</h2>
גרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר (ה"א) מהיכן למדו שלש תפלות ר' שמואל בר נחמן אמר כנגד ג' פעמים שהיום משתנה על הבריות. בשחר אדם צריך לומר מודה אני לפניך י"י אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפילה לאורה. במנחה אדם צריך לומר יהי רצון מלפניך י"י אלהי ואלהי אבותי כשם שזכיתני לראות את החמה במזרח כך תזכני לראות במערב. בערב אדם צריך לומר יהי רצון מלפניך י"י אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפלה והוצאתני לאורה כך תוציאני מאפלה לאורה. ר' יהושע בן לוי אמר תפלות מאבות למדו, תפלת השחר מאברהם אבינו שנאמר (ברא' ט, כז) וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני י"י. ואין עמידה אלא תפלה כמה דתימא (תה' קו, ל) ויעמוד פנחס ויפלל. תפלת המנחה מיצחק שנאמר (ברא' כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה כמה דתימא (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני י"י ישפוך שיחו. תוספתא (עיי' תוספות ברכות כו, ב) ואף ע"ג דאמרינן במסכת יומא (כח, ב) צלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי. יש לומר שהתפלל אותה ולא קבעה על עצמו עד שעמד יצחק וקבעה ע"כ. תפלת הערב מיעקב אבינו שנאמר (ברא' כח, יא) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ואין פגיעה אלא תפלה כמה דתימר (ירמיה כז, יח) יפגעו נא בי"י צבאות. תוספתא: והדרשנים אומרים סימן לזמניהם באות שנייה משמותם. אברהם ב' כנגד בבקר. יצחק צ' כנגד צהרים. יעקב ע' כנגד ערבית ע"כ. ורבנין אמרין (תוספתא בר' פ"ג) תפלות מתמידין למדו. תפלת השחר מתמיד של שחר (במדבר כח, ד) את הכבש אחד תעשה בבוקר. תפלת המנחה מתמיד של בין הערבים ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. תפלת הערב לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם הדא היא דתנינן תפלת הערב אין לה קבע. א"ר תנחומא עוד קבעו אותה כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים ע"ג המזבח כל הלילה. וגם סמך לשלש תפלות אלו מדוד (ירוש' שם) שאמר ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תה' נה, יח). ופי' ר' אברהם בן שושן כי ואהמה עולה למנין נ"ז כמנין הברכות שבג' תפלות אלו שבכל תפלה יש י"ט ברכות נמצא לג' תפלות נ"ז ברכות. ויש לאדם לידע ולהבין שהזהיר בתפלות כתקנם שבזכותם הוא נזון והקב"ה מזמין לו מזונותיו. תדע שהרי מנין הברכות הוא ז"ן. ולפיכך הש"י בזכות ברכות אלו הוא זן אותו ואת אנשי ביתו. ומאמרו וישמע קולי למדנו שהזהיר בתפלות אלו כתקנן ובברכותיהם שמובטח לו שהשם ישמע תפלתו. וראה כמה גדול שכר המתפלל עם הצבור כי בתפלה אחת שמתפלל עמהם נחשב לו שכר כמתפלל ערב ובוקר וצהרים ביחיד. כיצד תפלתו בלחש מברך תשע עשרה ברכות. וחייב האדם שלא לדבר בעוד שהשליח צבור מחזיר התפלה ושיכוין לשמוע ברכותי' ושומע כעונה הרי תשע עשרה ברכות אחרות. וחייב האדם לענות אמן אחר כל ברכה וברכה. ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות נג, ב) גדול העונה אמן יותר מן המברך הרי כאלו בירך תשע עשרה ברכות אחרות. נמצא כי בתפלה אחת עם הצבור כתקנה נותנין לו שכר ז"ן ברכות. ובתפלת ערבית שאין שליח צבור מחזיר התפלה לפיכך תקנו לאחר השכיבנו תשע עשרה פסוקים וחתימה בסוף תמצא בהן בין אזכרות ובין אמנים מנין שמונה ושלשים. ותשע עשרה ברכות של תפלת לחש הרי שבע וחמשים ברכות בערבית ע"כ דבריו.
ובכל יום שיש בו קרבן מוסף תקנו תפלה יתירה כנגד קרבן מוסף וכן תקנו ביום הכפורים תפלה אחת אחר המנחה סמוך לשקיעת החמה ונקר' תפלת נעילה (תענית כו, א). וגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר (ה"א) מנין לנעילה אמר ר' לוי גם כי תרבו תפלה אינני שומע (ישעי' א, לג) מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. ר' חייא בשם ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן חלפתא בשם רבי מאיר אמר (שמוא' א, יב) ויהי כי הרבתה להתפלל אל י"י מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. ובירושלמי דתעניות (פ"ד ה"א) מקשי על האי מימרא דרבי לוי ואומר מחלפא שטתיה דר' לוי, תמן אמר ר' אבא בריה דרב פפי בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי (משלי יד, כג) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה ע"י שהרבתה בתפלה קצרו ימיו של שמואל שאמרה (ש"א א, כב) וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה שנ' ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (במדבר ח, כה) וחיי שמואל חמשין ותרתין שני. ואמר ר' יוסי בר אבין שתים שגמלתו והכא הוא או' הכין. ומתרץ לא קשיא כאן בצבור כאן ביחיד. נמצאו התפלות בכל יום שלש ערבית שחרית ומנחה. ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ד'. ג' של כל יום ויום ותפלת המוספים. וביום הכפורים ה'. ד' אלו ותפלת נעילה. וכ' הר"ם במז"ל (תפלה ז, ט) תפלות אלו אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם אם רוצה אדם שיתפלל כל היום כלו הרשות בידו. וכל אותן התפלות שיוסיף (כמו) מקרי' נדבות. לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה. ואם חדש בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. ושלש ראשונות וג' אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ואין פוחתין מהן ואין משנין בהם שום דבר. וכן כ' רבינו האיי הא דאמר ר' יוחנן (ברכות כא, א) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו דוקא על ידי חדוש אבל בלא חדוש אסור. והביא ראיה מדאמרינן בפרק מי שמתו (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו כדי שיהיה תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. אלמא שלא התיר אלא בחדוש. והאי דנקט צבור לא מפני שהיחיד אין צריך חדוש אלא נקט צבור לרבותא דלא אמרינן יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חדוש אלא אפילו בצבור צריך חדוש. ועוד הביא הרב ר' יונה ראיה לדבריו מדאמרינן בפ' אין עומדין (לא, א) יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאל (ו) וזמנין תלתא ביומא וגו'. ובודאי לא קא מבעיא ליה אם חובה שיתפלל אדם כל היום כלו אלא ודאי בתפלות רשות קא מיבעיא ליה והשיב לו דלא יתפלל אלא שלשה פעמים. אם כן היכי קאמר ר' יוחנן שמותר להתפלל כל היום אלא ודאי ר' יוחנן לא קאמר אלא היכא שמחדש בה דבר והאי דפרק אין עומדין הכי קאמר יכול יתפלל אדם כל היום כלו בלא חדוש והשיב לו דאסור שדומה כמי שמתפלל לחובה הואיל ואינו עושה תחנונים לחדש בה דבר. עוד כתב הרב רבינו יונה הא דאמרינן שאין לו להתפלל בלא חדוש היינו היכא שיודע בודאי שהתפלל אבל ספק התפלל ספק לא התפלל כשחוזר ומתפלל אין צריך חדוש שכיון שחוזר ומתפלל על הספק אין לך חדוש גדול מזה. כתב הרא"ש בתשובה (כלל ד, אות יג) שיש לאדם ליזהר שלא להתפלל תפלת נדבה אם לא שיוכל לחדש בה דבר ושיהיה מכיר וזריז ואמוד בדעתו לכוין בתפלה מראש ועד סוף הא לאו הכי קרי ביה למה לי רוב זבחיכם ולואי שיוכל לכוין בשלשה תפלות שתקנו רז"ל. כתב הרמב"ם ז"ל (תפלה א, י) אין הצבור מתפללים תפלת נדבה לפי שאין הצבור מביאין קרבן נדבה וכן כתב הרי"ף. וכתב הראב"ד (שם) באמת כך אמרו הגאונים אבל מצאנו נדבה בצבור והיא עולה הבאה מן המותרות שהיא קיץ למזבח אלא שלא היתה מצויה. ומיהו התפלות כנגד חובות המצויות תקנום ולא כנגד הנדבות שאינן מצויות. הלכך הצבור אין מתפללין נדבה מפני שנראה כמקריבין שלש תמידין ביום אבל תפלת היחיד (מכניפי) [צ"ל: מסניפי] הצבור היתה ולא מעקר התקנה. הלכך כמה שירצה מתפלל ואינו חייב לפסוק אלא אם רצה פוסק. עד כאן. וכתב בעל ההשלמה מה שכתב הרי"ף שאין הצבור מביא קרבן נדבה אע"פ שמצאנו מותרות לנדבת צבור אזלי. מיהו אין צבור מביאין שקלים בתחלה שתהא כוונתם להקריב קרבן נדבה. והא דתניא בספרא (ויקרא פ"ג) תקריבו מלמד שהצבור מביאין קרבן נדבה תרגמה אמותר לשכה אבל לכתחלה אין מביאין שקלים לקרבן נדבה ע"כ. וכתב הרא"ש (ברכות ג, א) מה שכתב הריא"ף שאין היחיד מתפלל תפלת המוספין נדבה לפי שאינו מתנדב קרבן מוסף. ומקשים עליו אע"פ שאינו מקריב מוסף מכל מקום מקריב עולות שהיו קרבים מוסף כמו יחיד שאינו מקריב תמיד אלא מתנדב עולה כמו התמיד שהיה עולה. ומתרצים מפני שעיר חטאת שבמוסף שאינו בא בתורת נדבה. ומיהו קשה ממוסף של שבת שאין בו שעיר ולמה אמר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותו נדבה. ויש לתרץ אע"פ שיכול להקריב קרבנות של מוסף שבת בתורת נדבה מכל מקום אינו יכול להביאם בשבת. ולפי תירוץ זה אפילו תפלת יוצר אין לו להתפלל נדבה בשבת לפי שאין שום קרבן קרב נדבה בשבת ע"כ. וכן כתב הרמב"ם ז"ל וזה לשונו (תפלה א, י) ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבים בהם נדבה אלא חובת היום בלבד עד כאן. אבל רבינו האיי כתב שהיחיד מתפלל תפלת שבת נדבה בין של שחרית ומנחה בין של מוסף. ובתשובה לריא"ף בענין מרימר ומר זוטרא (עי' ברכות ל.) בשבתאי דרגלא היו מיכנפי בי עשרה ומצלו והוי אזלו לבי כנשתא ומצלי בהדי ציבורא. וששאלת והלא אין מתפללין תפלת נדבה בשבת דקיימא לן תפלות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין מביאין קרבן נדבה בשבת כך אין מתפללין תפלת נדבה. תשובה, לא ראיתי לגאונים בדבר זה כלום ואם אמת הדבר הא דקאמר ומצלו בהדי ציבורא ר"ל שהיו שומעין ועונין אמן בלבד ואם אין הדבר נכון ויכול להתפלל תפלה שלימה, והטעם הואיל ויחיד מקריב נדבה בכל יום מתפלל נדבה ואפילו בשבת לפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חילול שבת ואין חילול בתפלה.
<h2>דף כח:</h2>
גרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר (ה"ג) למה תקנו שמונה עשרה ברכות ר' יהושע בן לוי אמר כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתובים בראש תהלים עד (תה' כ, ב) יענך י"י ביום צרה. ואם יאמר לך אדם תשע עשרה הם אמור לו למה רגשו גוים (תהי' ב, א) לית היא ממנינא מכאן אמרו המתפלל ואינו נענה צריך תענית. א"ר סימון כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן מאי טעמא כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך (תה' לה, י). ובתלמודא דידן אומר שברכת המינין סמכו' כנגד חוליא קטנה שבסוף השדרה. אמר ר' לוי כנגד שמונה עשרה הזכרות שיש בהבו ליי' בני אלים (תה' כט, א). ובתלמודא דידן (שם) אמר שברכת המינין סמכוה כנגד אל הכבוד הרעים (שם כט, ג). ר' חנינא בשם ר' פנחס אמר (ירו' שם) כנגד שמנה עשרה פעמים שאבות כתובים בתורה ואם יאמר לך אדם תשע עשרה הם אמור לו והנה יי' נצב עליו (ברא' כח, יג) לית הוא ממנינא. פי' מפני שאינו נזכר שם יעקב עמהם. ואם יאמר לך שבע עשרה הם אמור לו ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק (ברא' מח, טז) ממנינא. פירוש כיון שאומר ויקרא בהם שמי הרי כאלו מזכיר שם יעקב. ולפי שתפלות למדו אותו מן האבות כמו שאמרנו למעלה הוא אומר שנתקנו שמנה עשרה ברכות כנגד י"ח פעמים שאבות כתובין בתורה. ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אמר (ירו' שם) כנגד שמנה עשרה צוויין הכתובין בפרשת משכן שני (שמות לח) אמר ר' חייא בר אבא ובלחוד מן אהליאב בן אחיסמך למטה דן (שם לח, כג) עד סופיה דספרא. פי' כי תמצא בסוף ספר ואלה שמות (פרשיות לט, מ) כאשר צוה יי' את משה י"ח פעמים. ולפי שהתפלות נתקנו בזמן בית שני כמו שאמרנו למעלה הוא אומר שתקנו שמנה עשרה ברכות כנגד שמונה עשרה צווים הכתובים במשכן שני. ובתלמודא דידן בפרק תפלת השחר (כח, ב) אומר שנתקנו גם כנגד שמונה עשרה הזכרות שבק"ש כי תמצא בק"ש בין יי' ובין אלהים שמונה עשרה הזכרות וברכת המינין סמכוה כנגד אחד. ובויקרא רבה אומר (עי' לקח טוב בשלח אות יח) שנתקנו גם כנגד שמונה עשרה הזכרות שבשירת משה כי תמצא בשירה אחת עשרה הזכרות ויה ואלי ואלהי הרי ארבעה עשר. ובויושע י"י שהוא קודם השירה (שמות יד, ל) ארבעה הזכרות הרי שמונה עשרה הזכרות. ובמדרש אומר שנתקנו גם כנגד שמונה עשרה פסוקים שבשירת הים וכנגד שמונה עשרה פסוקים שבעשרת הדברות. ותמצא כי שמונה עשרה פעמים בכל שבוע אנו מתפללין שמנה עשרה ברכות.
עוד אמרינן בירושלמי (ברכות ד, ג) שבעת ברכות של שבת מנין אמר ר' יצחק כנגד שבעה קולות הכתובים במזמור הבו לי"י בני אלים. א"ר יודן כנגד שבעה הזכרות הכתובות במזמור שיר ליום השבת (תה' צב). תשע ברכות של ר"ה מנין כנגד תשע הזכרות הכתובות בפרשת חנה. וכתיב בסיפא (ש"א ב, י) י"י ידין אפסי ארץ. הרי שמדבר ביום הדין וחנה ג"כ נפקדה בראש השנה כדאיתא בפרקא קמא דר"ה (יא, א). עוד אמרינן בירושלמי (שם) עשרים וארבע ברכות של תעניות מנין ר' חלבו ור' שמואל בר נחמן תרווייהו אמרין כנגד עשרים וארבעה פעמים שכתוב בפרשת שלמה (מ"א ח) רנה ותפלה ותחנה. פירוש זהו כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים ונענה. ובתלמודא דידן בפרק תפלת השחר (כט, א) אי הכי כל יומא נמי נימרינהו פירוש כבוד למקדש או כבוד לתורה. ומתרץ כיון דשלמה בשעת רחמי אמרינהו אף אנן בשעת רחמי נמרינהו. פירוש ששלמה אמרן כשדבקו השערים זה בזה ולא יכלו להכניס הארון לבית קדשי הקדשים כדאיתא בפרק במה מדליקין (ל, ב) ובפ"ק דמועד קטן (ט, א). ואומר במדרש תלים (ק, ד) מזמור לתודה ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא כל התפלות בטלים לעתיד לבא וההודאה אינה בטלה כל הקרבנות בטלין לעתיד לבא וקרבן תודה אינו בטל. ופירש החכם ר' דוד קמחי שרצה לומר באמרו כי התפלות בטלות שלא יצטרכו לשאול צרכי עולם כי בטובה גדולה יהיו כל הימים. ואין להם אלא שבח והודאה לשם יתב' וכן לא יהיו חוטאים לעתיד לבא ואז לא יצטרכו לקרבן חטאת ואשם כי אם קרבן תודה שאינו בא על חטאת. וזהו שאמר במדרש ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תה' עח, לט) שלא ישוב לטבעו וליצר הרע לימות המשיח.
<h2>דף לב:</h2>
גרסינן בפרק אין עומדין אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים ממשה רבינו ע"ה ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנא' (דברים ג, כו) אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. וכתיב בתריה עלה ראש הפסגה, פירוש שמעשים טובים לבדם אינם מספיקים בלא תפלה. ואמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות שנאמר (ישעיה א, יא) למה לי רוב זבחיכם יאמר י"י, וכתיב בתריה גם כי תרבו תפלה אינני שומע. פי' לולי שתפלה גדולה למה אמר גם כי תרבו תפלה אחר שאמר למה לי רוב זבחיכם. עוד גרסינן התם יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאל (דניאל ו, יא) וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהא. יכול משבא לגולה הוחלה, פירוש החל לעשות זה מפני טרדת המלכות אבל בהיות הזקנים שלמד מהם בארץ ישראל היו מתפללים כל היום ת"ל כל קבל די הוי עביד מן קדמת דנא. יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה ת"ל וכוין פתיחן ליה בעליתה נגד ירושלים, יכול יהא מתפלל כל שעה שירצה כבר מפורש על ידי דוד (תה' נה, יח) ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה, יכול ישמיע קולו בתפלתו כבר מפורש ע"י חנה (ש"א א, יג) וקולה לא ישמע. יכול ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל כבר מפורש ע"י שלמה (מ"א ח) לשמוע אל הרנה ואל התחנה, רנה זו תפלה תחנה זו בקשה. דרש ר' שמלאי (ברכות לב, א) לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל מנא לן ממשה רבינו דכתיב (דברים ג, כד) י"י אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו'. וכתיב בתריה אעברה נא ואראה.
<h2>דף לג.</h2>
מצות עשה מן התורה לעבוד את השם בתפלה שנא' (שמות כג, כה) ועבדתם את ה' אלהיכם ואו' (דב' יא, יג) ולעבדו בכל לבבכם. ומפרש בספרי (שם) ובירושלמי דברכות בפ' תפלת השחר (ה"א) אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. ומצאנו בפירוש שהתפלה נקראת עבודה שנא' בדניאל (ו, כא) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא. ותרגום עבודה פולחנא. וזהו שכתוב למעלה מן הענין וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה. ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה התמימה ולפיכך נשים ועבדים חייבים להתפלל מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וגם אין לתפלות מנין מן התורה אלא כל אחד ואחד בכוונה גמורה מתפלל בכל עת שירצה אם מעט ואם הרבה יעלה לרצון וירצה. וכן היה הדבר מימות משה רבינו ועד זמן שחרב בית קדשנו ותפארתנו וגלו ישראל בין אומות העולם בעבור חטאם ומעללם ונתערבו בתוך העמים ההם כמו שנא' (תה' קו, לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ונולדו להם בנים בארצותיהם ואותם הבנים אשר קמו אחריהם היתה שפתם משובשת ומעורבת מלשונות נכריות מואביות עמוניות אדומיות צדוניות חתיות כמו שנא' (נחמי' יג, כד) ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם. ולא היה יכול אחד מהם להתפלל ולדבר כל צורכו בלשון עברי כי אם בשבוש ותערובת לשון נכרי' ותהי לשון האמת לכלה וחרץ ותכחד מן הארץ. וכאשר ראו אנשי כנסת הגדולה זאת הרעה החולה אמרו לכו ונלכה באור אלהינו ונשלמה פרים שפתינו, אנחנו וכל קהל עדתינו, ולתקן התפלה הנקראת עבודה, אשר על הלשון כבדה, בשפה ברורה ובלשון קצרה, זכה וברה וישרה, מחלאת לשון נכריה מטוהרה, כדי שתהיה על הלשון קלה ובפה שגורה, עד שנהיה כולנו יחד מתפללין בשפה אחת ובלשון א'. ונתקבצו כולם ותקנו להתפלל (ברכות לג, א) לפני חי העולמים שמונה עשר ברכות, בכל יום ג' פעמים ובשבת ובשלש רגלים וביום הכפורים תקנו במקום י"ח ברכות שבע ברכות. ובראש השנה תקנו ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות ובמוסף תשעה ברכות. ובתעניות תקנו כ"ד ברכות לשליח צבור בלבד. וכן תקנו ברכות רבות ותפלות אחרות אשר הם בפי כל ישראל סדורות כדי שיהיה ענין כל ברכה ערוך בפי כל הדורות בלשון צחה מאושרה ונכוחה. ויש לך לדעת כי לשון התפלה הוא מיוסד על לשון המקרא ולכן תמצא כתוב בפי' הזה על כל מלה ומלה פסוק כמוה או מעניניה, ומלות מעטים יש שלא נמצא להם יסוד במקרא ולכן אביא להם יסוד מהגמרא. (רמב"ם תפלה ב' א') ובימי רבן גמליאל הזקן רבו המינים והיו מצירים לישראל ועמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שמבקשים בה מאת האל לאבד את המינים וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה סדורה בפי כל איש ואיש מהגולה. נמצאו מנין הברכות אשר בכל תפלה ערוכות תשע עשרה ברכות. שלש ברכות הראשונות שבח הבורא ותעצומו, וג' ברכות האחרונות כבוד והודאה לשמו, ושלש עשרה ברכות האמצעיות צרכי ישראל עמו. כדאמר בברכות בפרק אין עומדין (לד, א) א"ר הונא ראשונות דומות לעבד שמסדיר שבח לפני רבו, אמצעיות דומות לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומות לעבד שמקבל פרס מרבו והולך לו. וא"ת הלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו באמצעיות. וי"ל שאינו דומה, כי אמצעיות הם צרכי האדם, וג' אחרו' כולם כבוד הקב"ה כגון העבודה שנעבדנו. וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלו'. ועו' כבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו. וכ' החכ' ר' דוד קמחי שנקראת התחנה והבקשה תפלה מלשון (ישעיה כח, ז) פקו פליליה שענינו דין ומשפט. והטעם כי המתפלל מבקש מאת השם שישפטנו ברחמיו ולא יפנה לרוב הרעות שעושה, כי המשפט הוא שיעזוב לו מעונותיו ולא יזכרם לו כלם כמו שאמר הנביא (ירמיה י, כד) יסרני י"י אך במשפט אל באפך פן תמעיטני.
